שקט טעון
2017
תערוכה קבוצתית, מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע
אוצרת: שיר מלר יאמוגוצ'י
מתוך קטלוג התערוכה:
ציוריה של דלית פרוטר חודרים ונוקבים בריאליזם החושף כיצד הערכים הצבאיים נספגים בעולם הילדי. פרוטר מציירת את בנה תוך כדי משחקי התחפשות לחייל. באחד מהציורים הוא ישוב על נדנדה, גופו הילדי נבלע לתוך מדים הגדולים עליו פי כמה ומזכירים שהוא עתיד לגדול לתוכם. פרוטר מבקשת לעצור את הרגע בו הוא תלוי באוויר, מביט מטה, שקוע בעולמו ובתום שעדיין אפשרי בו.
בשני הציורים הנוספים הופך המשחק לאמיתי ומעורר פחדים אימהיים רדומים. ההתחפשות היא חלק בלתי נפרד מהתנסות של ילדים במשחקי תפקידים שמכינים אותם לחייהם הבוגרים. היא מתארת אבסורד של זהויות בהם מתערבבים הילדי, הנשי וגברי, ומותירים את הצופה מוטרד. באחד מהם הוא לובש תחתוני בוקסר אדומות, מזדקף כולו לעמידת דום, ידו מורמת להצדעה ומבטו נחרץ. רק המצנפת הלבנה הקשורה סביב פניו משבשת את החזות הגברית, הצבאית.
הציור השני מקצין אף יותר את הניגודים ומחבר יחד ייצוגים בלתי אפשריים לסצנה פרדוקסלית המשכנעת בריאליזם המוקפד שבה. הפעם בנה בשמלה אדומה, מקושטת בפעמוני זהב של רקדנית בטן, לראשו המורכן כומתה צבאית וידו האוחזת באקדח כמעט לוחצת על ההדק. האקדח, קרוב ללב, אך מופנה מעלה והצידה, במרחב שבין העצמי ואויב לא ידוע. כפסע עומד בין היותו קורבן לתוקפן, בין הצדדים הנשיים והגבריים שחבויים בתוכו.
פרוטר מתמודדת עם תפקידה כאם לבן במדינה בה המציאות עולה על כל דמיון ומשקפת את המסרים הסותרים,הפחדים, חוסר הודאות והאמביוולנטיות המובנית בתפקיד זה.